בנם של ויאוריקה ואיגור. נולד ביום ו' באב תש"ס (7.8.2000) בעיר קישינב, בירת מולדובה. אח לאלכסיי ומקסים.

דמיטרי גדל והתחנך בקישינב. התחיל את לימודיו בבית הספר היסודי "טיטו מאיאורסקו", ובכיתה ה' עבר ל"מכללה הלאומית לכוריאוגרפיה", ולמד בה חמש שנים. הצטיין בלימודים הודות ליכולת אינטלקטואלית גבוהה, כישרון במחול, רצינות והשקעה. התאפיין בסקרנות רבה ובתשוקה ללמוד דברים חדשים ולחקור אותם לעומק.

בלט בכישרונותיו בתחומים מגוונים, ובהתמדה בכל אחד מהם. התחום האהוב עליו ביותר, שבו התמקד שנים רבות, היה הריקוד. לצד לימודי המחול המקצועיים בבית הספר, השתתף גם בתחרויות מחול באירופה. אימו סיפרה שהריקוד היה אהבת חייו.

ניהל סדר יום עמוס, ואחרי שעות הלימודים השתתף בשמונה חוגים. אחד מתחביביו היה גילוף וחריטה בעץ. כמו כן למד נגינה בפסנתר, וניגן באופן מקצועי. בצד תחומי האומנות והיצירה הרחיב את ידיעותיו באסטרונומיה ובצפייה בכוכבים. בשעות הפנאי המועטות שנותרו לו אהב לבלות בטבע, בין השאר בפארק "ולאה מורילור" בעיר מגוריו. כמו כן קרא ספרי היסטוריה וספרי פנטזיה, שני ז'אנרים שבהם התעניין. מגיל צעיר אהב מאוד לבשל ולנסות מתכונים במטבח. משפחתו נהנתה מהמטעמים שהכין. חיבב בעלי חיים, במיוחד כלבים.

תמיד הקיפו אותו חברים רבים, שאיתם שמר על קשרים הדוקים. היה אהוב מאוד על כל חבריו, והם כינו אותו בשמות החיבה "ג'ינג'י" ו"ביבי".

דמיטרי תרם רבות לזולת, והתאפיין כנער אחראי ומסור. במסגרת הפעילות בבית הספר עזר לקשישים וליווה קשיש אחד באופן צמוד. מטעם הרשות המקומית התנדב לעבודות שימור וניקוי אנדרטאות לזכר הנופלים במלחמות.

ב-2017, כשהיה בן שש-עשרה, עלה לארץ עם משפחתו וגר בעיר אילת. למד בבית הספר התיכון על-שם מנחם בגין, במגמת מחול. במהלך לימודיו נסע לתל אביב כדי להשתתף בקורס באקדמיה לריקוד של "להקת הבלט הישראלי".

נטייתו לעזור לזולת באה לביטוי גם כשעלה לארץ; כדי לתרום לעולים מרוסיה בעירו, אילת, התנדב לסייע באיסוף מידע לעיתון מקומי בשפה הרוסית.

המשיך ללמוד תחומים רבים כאוטודידקט. בין השאר שלט בשש שפות, שחלק מהן למד באופן עצמאי: מלבד רוסית, שפת אימו, אנגלית שנלמדה בבית הספר ועברית, דיבר גם איטלקית, רומנית וצרפתית.

בנעוריו אהב מאוד להאזין למוזיקת פופ, רוק ומוזיקה מזרחית. חיבב בעיקר את שיריה של להקת המטאל הגרמנית "רמשטיין" ואת שיריו של סטרומאה, זמר בלגי ממוצא רואנדי, המשלב בין סגנון ה"היפ-הופ" למוזיקה אלקטרונית. בחר באחד משיריו כדי לרקוד לצליליו בבחינת הבגרות במחול. קטע מהריקוד מופיע בסרטון ביוטיוב.

דמיטרי סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון והתגייס לצה"ל ביום 7.12.2021. מוין לשירות במשטרה. עבר קורס שיטור שח"מ (שירות חובה במשטרה) וסיים אותו בהצלחה רבה. במהלך הקורס הוצע לו לשרת כמדריך, אך מתוך רצון לשרת בשטח וגם להיות קרוב לאימו ואחיו, בחר לשרת במשטרת מרחב אילת בתפקיד סייר. עם סיום הכשרת היסוד שובץ למחלק הסיור ושירת בקבוצת סיור 2.

מפקדיו מעידים כי היה שוטר למופת, חברותי, אהוד וממושמע, שירותי ונעים הליכות.

במסגרת האירועים לקראת יום העצמאות ה-75 למדינת ישראל נבחר לשוטר מצטיין – קיבל תעודת הצטיינות והוקרה ממפקד מרחב אילת על תפקודו ופועלו, ועתיד היה לעלות בדרגה.

דמיטרי אהב את השירות במשטרה ותכנן לשרת בה גם לאחר שחרורו משירות סדיר, אך לא זכה להגשים את שאיפותיו. חייו נקטעו בתאונת אופנוע שהתרחשה ברחוב דרך הרים באילת.

סמל שני דמיטרי מירון נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"א בניסן תשפ"ג (2.4.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין באילת. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

ליוו אותו בדרכו האחרונה בני משפחה וחברים, מפקד מחוז דרום של המשטרה, ניצב פרץ עמר, סגל הפיקוד של משטרת מרחב אילת ועשרות שוטרים.

ספד לו ממלא מקום מפקד משטרת מרחב אילת, סגן-ניצב משה קראדי: "בדרכך המיוחדת ידעת לכבד כל אדם שנקרה בדרכך, נרתמת לסייע לכל אחד. בזכות אישיותך יוצאת הדופן, בזמן שירות כה קצר הצלחת להטביע חותמך בכולנו".

ספדה לו פרח, שוטרת במרחב אילת: "דימה שלנו, מי שזכה להכיר אותך בהחלט יודע כמה אין ראוי ממך וכמה אתה מצטיין לא רק בעצמאות, אלא בכל רגע שבו לבשת את מדיך. הותרת אותנו עם חור גדול בלב ועם השאלה, למה מלאך בדמותך הלך בטרם עת. אוהבים וכבר מתגעגעים, ילד שלנו. כל שוטרי משפחת מרחב אילת מבטיחים לחבק את משפחתך תמיד. תשמור על כולנו מלמעלה, יהי זכרך ברוך".

דמיטרי הונצח בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל, במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש ובתחנת המשטרה של מרחב אילת.